<h1>צרור הכסף הקצר, דרך ה' שער א'</h1>
<h2>דף ח.</h2>
השוטה אפילו לעצמו אינו זוכה, ומזכים לו ע"י בן דעת. החרש זוכה לעצמו.
<h2>דף י.</h2>
ושם, ד"א של אדם קונות לו בכ"מ, מ"ט, תקינו רבנן דלא ליתו לאינצויי. וכתב הרי"ף שזה שאמרו שקונה, דוקא בסימטא או בצדי ר"ה דלא דחקי בהו רבים א"נ בשדה שאין לה בעלים, אבל בר"ה א"נ בשדה חבירו אין קונות לו ד"א דיליה.
<h2>דף יא.</h2>
והלכתא קטנה יש לה חצר לגבי גט, דמשום ידה איתרבאי, וכן לכל זכויותיה. ויש לה ד"א. אבל קטן אין לו חצר, דמשום שליחות איתרבאי ואין שליחות לקטן. והקטנה כשם שחצירה כידה לענין גט כך לענין מציאה. ואיתה פ"ק (דגיטין) [דמציעא].
וחצירו של אדם המשתמרת קונה לו שלא מדעתו, אבל אינה משתמרת כשדה וחורבה, עד שיהא עומד שם ויאמר זכתה לי שדי. ואיתה פ"ק דמציעא.
<h2>דף עב.</h2>
והגוי אינו זוכה, הואיל ואינו ראוי לשליחות, וכן אין הישראל זוכה לגוי. ר"ם פ"ד דזכיה.
